- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
החלטה בתיק ע"א 1900/13 - א'
|
ע"א בית המשפט העליון |
1900-13-א'
5.5.2013 |
|
בפני : ח' מלצר |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: 1. המועצה האזורית רמת נגב 2. ראש מועצת רמת נגב ריפמן שמואל עו"ד אלעד זרנקין |
: 1. עמישב נחום 2. סלעית נחום 3. עמישב נחום גינון בע"מ עו"ד יואל נעים |
| החלטה | |
1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת צ' צפת) שניתן בתאריך 30.01.2013 ב-ת"א 5184/08, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים על פסק-הדין.
2. המשיבים, שהיו שניהם תושבי הישוב אשלים במועדים הרלוונטיים, הגישו לבית-המשפט הנכבד קמא תובענה כספית כנגד המבקשים - המועצה האזורית רמת נגב והעומד בראשה, וכנגד נתבע נוסף אשר שימש כקבלן-ביצוע עבור המבקשת 1 (להלן: הקבלן) - ובגדרה עתרו לקבלת פיצוי בסכום נומינלי של 5,400,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו להם ולרכושם עקב פעולות שנעשו לפינוי משתלה שהוקמה והופעלה על-ידם החל משנת 2000, מכח צו ניקיון (להלן: צו הניקיון) שהוצא על-ידי המועצה האזורית (להלן: המבקשת 1 או המועצה האזורית) ונחתם על-ידי העומד בראשה (להלן: המבקש 2 או ראש המועצה).
3. בית המשפט הנכבד קמא קיבל את טענות המשיבים וקבע כי המבקשים התרשלו באופן ביצוע צו הניקיון. נקבע כי המבקשים פרצו, שלא כדין, לשטח המשתלה (באמצעות קבלן שנבחר ללא מכרז, אשר מפעיל גם את אתר ההטמנה של הפסולת - שהמנכ"ל שלה הוא מזכיר המועצה), מבלי שנתנו למשיבים הודעה מוקדמת על כוונתם לעשות כן באופן שיאפשר להם לפקח על ביצוע צו הניקיון, עקרו את שער המשתלה, הסירו את הגדר המקיפה אותה, נכנסו פנימה עם ציוד הנדסי וגרמו נזקים למשתלה, לצמחיה שגדלה בה ולמערכת ההשקיה שהותקנה במקום.
בית-המשפט הנכבד קמא העריך את נזקי המשיבים על-דרך האומדן (לאחר שקבע כי המשיבים העריכו את נזקיהם ביתר), ובסופו של יום חייב את הנתבעים (המבקשים בבקשה שלפני, והקבלן) לשלם למשיבים פיצויים בסך 1,300,000 ש"ח נכון ליום הגשת התביעה, וכן הוצאות-משפט ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 ש"ח.
4. פנייתם של המבקשים לבית-המשפט הנכבד קמא בעתירה לעיכוב ביצוע פסק-הדין עד להכרעה בערעור - נדחתה. בית-המשפט הנכבד קמא הדגיש בהחלטתו כי מדובר בפסק-דין המטיל חיוב כספי, ובכגון-דא - ככלל, למעט מקרים חריגים, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע. כמו-כן קבע בית המשפט הנכבד קמא כי אין ללמוד גזירה שווה מהחלטת בית-משפט זה ב-ע"א 9784/05 עיריית ת"א נ' גורן (1.12.2005) (להלן: עניין עיריית ת"א) - שם ניתן עיכוב ביצוע על מחצית סכום הפיצוי בו חויבה עיריית תל-אביב, בסך של כ-12,000,000 ש"ח, מהטעם שביצוע פסק-הדין יפגע בתקציב העירייה ובצרכי התושבים. בית המשפט הנכבד קמא עמד על כך שבענייננו פסק-הדין ניתן כנגד שלושה נתבעים, וחלקה של המועצה האזורית הוא בהתאם, מה גם שמדובר בסכום נמוך משמעותית מזה שנפסק בעניין עיריית ת"א. עוד קבע בית המשפט הנכבד קמא כי המבקשים לא תמכו בתצהיר את טענותיהם העובדתיות - הן לעניין הפגיעה בתקציב העירייה ובצרכי התושבים, והן לעניין היכולת להיפרע מהמשיבים באם הערעור יתקבל.
5. מכאן הבקשה שלפני, בגדרה חוזרים המבקשים, בעיקרו של דבר, על הטענות שטענו בבקשה לעיכוב ביצוע שהונחה בפני בית-המשפט הנכבד קמא, ונדחתה.
לטענת המבקשים, סיכויי הערעור טובים, בראש ובראשונה מהטעם שהמשיבים לא הוכיחו את נזקיהם הנטענים, ובמצב דברים זה שגה בית-המשפט קמא כאשר פסק לטובתם פיצוי על-דרך האומדנה.
בנוסף, טוענים המבקשים כי הם פעלו כדין ובסמכות הן בהליך הוצאתו של צו הניקיון והן באופן ביצועו, בעוד שהמשיבים עשו דין לעצמם והתעלמו מהחלטות שיפוטיות בהתדיינויות קודמות בין הצדדים, אשר חייבו אותם לפנות את הפסולת הקיימת על המגרש, וכן לסלק את ידם מן המקרקעין.
כמו-כן, טוענים המבקשים כי לא היה מקום להטיל אחריות ישירה, אישית, על ראש המועצה בנסיבות העניין.
במישור של "מאזן הנוחות", המבקשים טוענים כי "הסכום בו חויבה המועצה על פי פסק הדין הינו סכום נכבד, אשר ככל ותיאלץ המועצה לשלמו יפגע תקציבה באופן משמעותי ותמנע ממנה האפשרות למלא את חובותיה לציבור התושבים בהתאם לתקציבים המאושרים והמתוכננים". לטענת המבקשים, הפגיעה בתקציב העירייה ובצרכי התושבים, לצד קיומו של סיכון ממשי בדבר יכולתם של המשיבים - אנשים פרטיים אשר טוענים כי פעולות המבקשים גרמו להם לחורבן כלכלי ולהפסדים כלכליים עצומים - להשיב את הכספים שישולמו על-פי פסק-הדין, באם הערעור יתקבל, מטים את הכף באופן ברור לעבר קבלת הבקשה.
זו הפעם נתמכה הבקשה בתצהירו של מנכ"ל המועצה האזורית, בו נטען כי תשלום פסק-הדין על-ידי המועצה ישפיע מיידית על התנהלותה הכספית-תקציבית ועל יכולתה לתת שירותים לתושביה. עוד הצהיר מנכ"ל המועצה כי "למיטב אמונתו" ולנוכח הצהרות המשיבים בדבר מצבם הכללי, לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיבים אם ביצועו של פסק-הדין לא יעוכב והערעור יתקבל, והמשמעות היא כי כספי המועצה אשר יועדו לחינוך, תשתיות וכד', יאבדו.
6. לטענת המשיבים, סיכויי הערעור קלושים. לשיטתם, בית-המשפט הנכבד קמא בחן היטב את הראיות שעמדו בפניו וקבע באופן נחרץ כי המבקשים פעלו ברשלנות, בחוסר סבירות ובאגרסיביות לפינוי המשתלה מן המקרקעין, במסווה של צו ניקיון. לעניין הערכת הנזק עמדו בפני בית-המשפט קמא הנכבד שתי חוות דעת שמאיות: האחת - מטעם המבקשים שבית המשפט הנכבד קמא קבע לגביה כי היא לוקה בהערכת-חסר, והאחרת - מטעם המשיבים, שבית המשפט הנכבד קמא קבע לגביה כי הנזק מוערך בה ביתר. בנסיבות אלה, אין פגם בכך שבית המשפט פסק למשיבים פיצויים על-דרך האומדנה.
המשיבים מפנים אל ההלכה הכללית ולפיה דרך כלל לא יעוכב ביצוע של פסק דין כספי, אלא אם נמצאים טעמים מיוחדים לכך. במישור מאזן הנוחות המשיבים מדגישים כי הפגיעה במצבם הכלכלי נגרמה עקב פעולת המבקשים, ועל-כן אין לאפשר למבקשים להיבנות ממצבם זה בגדרי בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין.
עוד נטען בתגובה כי המבקשים לא הניחו תשתית עובדתית נאותה להוכחת הטענה בדבר הנזק שייגרם למועצה האזורית באם לא יעוכב ביצועו של פסק-הדין, מה גם שנימוקי הבקשה לעיכוב ביצוע בהקשר זה אינם רלוונטיים ביחס למבקש 2, אשר חויב באופן אישי בפיצוי המשיבים.
תגובת המשיבים נתמכה בתצהירו של המשיב 1, שבו פורטו סכומים ששולמו על-ידו לצורך ניהול התביעה, באופן המעיד, לשיטתו, על יכולת פירעון חרף המצב הכלכלי שאליו נקלע.
7. למען שלמות התמונה אעיר כי המבקשים לא פעלו בהתאם למצוות תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולא צירפו את הקבלן (הנתבע מס' 3 בבית-המשפט קמא הנכבד) כמשיב לערעור שהוגש על-ידם ולבקשה לעיכוב ביצוע שלפני, אף שהוא חויב בתשלום עמם.
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בבקשה שלפני ובתגובת המשיבים, נחה דעתי כי דין הבקשה - להתקבל בחלקה. אפרט להלן, בקצרה, את הטעמים להכרעתי זו.
9. כידוע, הכלל הבסיסי הקבוע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי לעכב את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. זכותו של הזוכה ליהנות מפסק הדין בסמוך למועד נתינתו והוא אינו נדרש להמתין להכרעה בערעור. ככל שיתקבל הערעור בסופו של דבר, יהיה על הזוכה להשיב את שקיבל לידי המערער. לפיכך, בית המשפט יורה על עיכוב ביצוע פסק-דין רק במקרים חריגים בהם יוכיח המערער קיומם של שני תנאים מצטברים - כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. בין שני שיקולים אלו מתקיימים יחסים של מעין "כלים שלובים": ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לכיוון המבקש, ולהפך.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
